החלטה בתיק רע"א 4153/12

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (רע"א 23968-09-11, כבוד השופטת ע' צ'רניאק) מיום 19.4.2012, בה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (ת"א 47800-08, כבוד השופט מ' בן-חיים) מיום 4.7.2011, במסגרתה נקבעה חבותה של המבקשת כמבטחת לנזקים שנגרמו למשיבה 1.

2.        המשיבה 1, חברת הזרע ג'נטיקס בע"מ (להלן: התובעת), חברה העוסקת ביצור ושיווק זרעי מכלוא של ירקות וגידולי שדה, הגישה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו תביעה בגין נזקים שנגרמו לה מחמת אי הגעתו של משלוח זרעי בצל מנמל חיפה ליעדו הסופי בנמלLa Guaira שבוונצואלה. את התביעה הגישה התובעת נגד המשיבה 2, שהתחייבה להוביל את המשלוח לנמל היעד, ונגד סוכנה בישראל (המשיבה 3). כמו כן, התביעה הוגשה אף נגד המשיבה 4, שהתחייבה לטפל במכלול ההיבטים המקצועיים של הובלת המשלוח, ונגד המבקשת, שהיא חברת ביטוח, אשר הנפיקה לתובעת פוליסת ביטוח מסוג A, לכיסוי כל הנזקים שייגרמו במסגרת ההובלה הימית של המשלוח מישראל לנמל היעד.

3.        ביום 3.12.2009 הורה בית משפט השלום לצדדים על הגשת סיכומים בכתב "באשר ליריבות" שבין התובעת לבין המבקשת, ובהתייחס לחבותה של האחרונה על פי פוליסת הביטוח. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (רע"א 34059-12-09 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 34059-12-09 end_of_the_skype_highlighting, כבוד השופטת ע' צ'רניאק), אשר נדחתה בהחלטה מיום 3.2.2010, בה נקבע כי החלטת בית משפט השלום ניתנה במסגרת הסמכות המסורה לערכאה הדיונית לקבוע את אופן ניהול הדיון וסדרי הדין שיונהגו בו.

           לפיכך, הוגשו כנדרש סיכומי הצדדים בעניין חבותה של המבקשת. כאמור, ביום 4.7.2011 קבע בית משפט השלום שעלה בידי התובעת להוכיח כי המשלוח אבד, ומשכך המבקשת חבה כמבטחת לנזקים שנגרמו לתובעת בגין אובדן המשלוח. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 19.4.2012 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, וקבע כי אינה מצדיקה חריגה מהכלל הנהוג, לפיו, ככלל, על נתבע שהוכרעה בענייננו שאלת החבות להמתין למתן פסק הדין הסופי, ובגדרו של הערעור בזכות על פסק הדין יוכל, אם יחפוץ, להעלות את השגותיו אף בשאלת החבות.

4.        מכאן הבקשה שלפניי. בגדרה טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי משלא התערב בהחלטת בית משפט השלום אשר קבעה את חבותה על-פי הפוליסה, וזאת מבלי שניתנה לצדדים אפשרות להביא את ראיותיהם. לטענת המבקשת, בית משפט השלום קבע קביעות עובדתיות ללא כל תשתית ראייתית, אלא תוך הסתמכות על טענות הצדדים בלבד. בכך, לטענתה ניתנה החלטה זו בניגוד מוחלט לכללי הצדק הטבעי. כן טוענת המבקשת, כי יש מקום להתערב בהחלטה זו אף משום שהיא עשויה להביא לסרבול וריבוי הליכים בתיק, ואף למתן החלטות סותרות, בין היתר כיוון שבמסגרת התיק המתנהל בבית משפט השלום תלויה ועומדת הודעה לצד שלישי שהמבקשת הגישה נגד המשיבות 2 ו-3. המבקשת מוסיפה כי בית משפט השלום הרחיק לכת בקבעו כי הנזק הוא בבחינת אובדן מוחלט של המטען, אף זאת ללא שהובאו לכך ראיות.

דיון והכרעה

5.        לאחר עיון ראשוני בבקשה ונספחיה מצאתי לנכון להורות על הגשת תשובות לבקשה. המשיבות 2 ו-3 הודיעו שאין להן עמדה לעניין מתן רשות ערעור למבקשת. המשיבה 4 הסכימה שתינתן רשות ערעור. התובעת התנגדה למתן הרשות והגישה תשובה מפורטת. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, בתשובת התובעת לבקשת רשות הערעור ובהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מבלי שתהיה בכך הבעת עמדה ביחס לטענות המהותיות שהועלו.

6.        מתן רשות ערעור על החלטה אחרת ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או כללית, החורגת מעניינם של הצדדים. המקרה דנן, אינו עוסק אלא בשאלת אופן ניהול ההליך בערכאה הדיונית, וככזה אינו מצדיק מתן רשות ערעור. ודוק: בענייננו לא זו בלבד שמדובר ב"גלגול שלישי", אלא שמדובר בהליך ערעורי על "החלטה אחרת" (או החלטת ביניים), שאינה מסיימת את ההתדיינות. כידוע, כשמדובר בהחלטה אחרת, הנטייה היא שלא ליתן בגינה רשות ערעור, אלא אם עלול להיווצר מצב בלתי הפיך, שלא ניתן יהיה לתקנו אף במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי. נמצא, כי בפרשה דנא, קיימים טעמים חזקים במיוחד שלא ליתן רשות ערעור, הן מחמת העובדה שמדובר ב"גלגול שלישי" והן מחמת העובדה שעניין לנו בהחלטה אחרת.

7.        אודה כי תחילה הוטרדתי לא מעט מהעובדה שבית משפט השלום מצא לנכון להכריע בחבות המבקשת על-פי הפוליסה ללא ששמע ראיות, כאשר בהכרעתו נזקק בית המשפט לממצאי עובדה, כגון בשאלה מה אירע בדיוק למטען. בגדר כך הרהרתי גם בשאלה, האם היה בית משפט השלום יכול לבסס את החלטתו, ובה קביעת חבותה הביטוחית של המבקשת, למשל על עובדות שבהן הודו המשיבות 2 ו-3 בכתב הגנתן, הודאה שאינה מחייבת את המבקשת. אילו היה נעלה מספק שנפלה שגגה ברורה תחת ידו של בית משפט השלום, ושהוא לא היה יכול לקבוע את חבות המבקשת ללא שמיעת ראיות, יתכן שהיה מקום להתערב בהחלטתו כבר בשלב זה, שכן אילו ניתן היה לומר מיד כי על פני הדברים טעה בית משפט השלום אפשר שהיה מקום לפתוח את שערי ערכאת הערעור כבר בשלב זה (רע"א 2459/04 אלה ר. הנדסת בנין והשקעות בע"מ נ' פקיד השומה ירושלים (לא פורסם, 9.5.2004)). אלא שלאחר עיון במכלול החומר שלפני, ומבלי לקבוע עמדה בשאלות האמורות, שוכנעתי כי יתכן והיתה לבית המשפט האפשרות להחליט בסוגיית החבות ללא עריכת בירור עובדתי ובהתבסס על העובדות המוסכמות, על עמדת המבקשת במסמכים ששלחה לתובעת עובר להגשת התביעה ועל המצב המשפטי. כאמור, אינני קובע עמדה בשאלה האמורה, ואף לא בסוגיות הביטוחיות לגופן, והאמור כאן מתייחס אך ורק לשיקול האם ליתן רשות לערער, או להותיר בידי המבקשת את טענותיה לשלב הערעור על פסק הדין.

8.        באשר לקביעת בית משפט השלום בעניין אחריותה של המבקשת לנזק שארע לתובעת, הרי שכבר נפסק פעם אחר פעם, כי, ככלל, הכרעתה של הערכאה הדיונית בשאלת האחריות אינה עילה למתן רשות ערעור. על המבקשת להמתין עד למתן פסק הדין הסופי, ולהעלות את השגותיה בשאלת האחריות במסגרת הערעור, "שכן רק לאחר מתן פסק-הדין הסופי מתבהרת התוצאה האופרטיבית, וכל ענייני הביניים חשובים ככל שיהיו 'נבלעים' באותו פסק דין סופי" (רע"א 1560/06 לוי נ' שקלים (לא פורסם, 17.4.2007); ראו גם: רע"א 373/97 שקולניק נ' שפיגל (לא פורסם, 20.2.1997); רע"א 4453/00 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' שטיין (לא פורסם, 13.7.2000); רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (לא פורסם, 20.5.2012)). בענייננו, לא עלה בידי המבקשת להעמיד טעם שיצדיק חריגה מכלל זה וקיום דיון בהשגתה על קביעת החבות כבר בעת הזו, עוד בטרם הסתיים ההליך וניתן פסק הדין. העובדה שנקבעה חבותה הביטוחית גם אינה אוצלת על החזית שבין המבקשת לבין המשיבות 2 ו-3 בגדר ההודעה לצד השלישי, מעבר לעובדה שיש בכך כדי להעמיד למבקשת עילה שיפוי כלפי המשיבות הנ"ל. אגב, מבחינה זו יתכן שגם למשיבות הנ"ל היתה הזכות לטעון נגד קביעת חבותה של המבקשת, אך הן לא הלינו על שעמדתן לא נשמעה בסוגיה.

9.        מתשובת התובעת לבקשת רשות הערעור עולה, כי בית משפט השלום קבע מועד לבירור ראייתי של סוגיית גובה הנזק בו תחוב המבקשת. משכך הדבר, לא עומדת עוד טענת המבקשת לפיה בהחלטה מיום 4.7.2011 אף נחסמה דרכה להביא ראיות לעניין זה ושההחלטה האמורה "היא למעשה פסק דין" (סעיף 60 לבקשת רשות הערעור).

10.      נוכח האמור לעיל מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות, מבלי שיש בכך הבעת דעה כלשהי לגופן של הטענות שעוררה המבקשת בכל הנוגע לקביעת חבותה על-פי הפוליסה, הן באשר לעצם הקביעה והן באשר לאופן בו קביעה זו נעשתה. ככל שהמבקשת תוסיף ותסבור כי זכויותיה קופחו, פתוחה דרכה לערער על פסק הדין לאחר שזה יינתן.

המבקשת תישא בשכר טרחת עורכי דינה של המשיבה 1 בסך 5,000 ש"ח.

           ניתנה היום, ‏כ"ד באב התשע"ב (‏12.8.2012).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. צז

מרכז מידע, טל' 077-2703333 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 077-2703333 end_of_the_skype_highlighting ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

התקשר